הכרעת דין וגזר דין בתיק מטכ"ל 806/12 - פסקדין

פתח דבר

1.       כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם ייחס לו עבירה של עריקה, לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955 [להלן: "חוק השיפוט הצבאי"], בגין כך שנעדר מן השירות הצבאי מיום 22 דצמבר 2005 ועד יום 27 יוני 2012, דהיינו 2,379 ימים, מתוך כוונה שלא לחזור לצבא.

2.       ההגנה כפרה בכתב האישום, ובהודעתה הכתובה ציינה כי הנאשם כופר בביצוע עבירה של עריקה לפי ס' 92 לחוק השיפוט הצבאי בכך שהוא כופר בקיומה של "כוונה שלא לחזור" לשירות הצבאי. ההגנה ציינה בהודעתה כי "הנאשם מוכן לקבל, בפן המשפטי, את תחולתו של צו פוקד כללי על נסיבות המקרה, אולם כופר בחוקיות הצו שהוצא במסלול האישי". ייאמר כי, התביעה, מלכתחילה, ייחסה לנאשם את עבירת העריקה בגין השתמטות משירות ביטחון מהמועד אליו נקרא על פי צו שירות ביטחון (התייצבות לרישום, לבדיקות ולשירות ביטחון), התשס"ד - 2004 [להלן: "צו פוקד כללי"], ולא על פי צו אישי כל שהוא.

3.       הנה כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים באשר למועד תחילת ההיעדרות, שנסמך כאמור על צו פוקד כללי, ואין מחלוקת לגבי משך ההיעדרות, נוכח קבלת תחולת הצו על נסיבות המקרה. המחלוקת שבין הצדדים הינה, אפוא, בשאלה האם נעדר הנאשם מן השירות מתוך כוונה שלא לחזור לצבא?

ראיות התביעה במשפט

4.       התביעה הצבאית הגישה לעיוננו את צו שירות ביטחון (התייצבות לרישום, לבדיקות ולשירות ביטחון), התשס"ד - 2004, ולפיו, בסעיף 10, נקרא הנאשם לשירות ביטחון ביום 22 דצמבר 2005, במידה ואין ברשותו צו גיוס אישי, וזאת בשים לב לכך שהנאשם עונה להגדרת "חייב בשירות סדיר" בצו, בהיותו עולה שנולד בין 13 בספטמבר 1974 לבין יום 3 באוקטובר 1986 [הנאשם נולד ביום 21 ביוני 1986 ועלה לארץ ביום 24 ביוני 1990]. צו זה, הוא צו הגיוס שחייב את הנאשם להתייצב לשירות ביטחון על פי כתב האישום, וכאמור, ההגנה אינה חולקת על כוחו ותחולתו במקרה דנן.

5.       על אף העובדה שהתביעה הצבאית לא ביקשה להוכיח את קריאת הנאשם לשירות ביטחון ב"מסלול האישי" אלא ב"מסלול הכללי", הוגשו לתיק בית הדין, ובהסכמת ההגנה, מספר מסמכים שהוצאו, כך נדמה, מתיקו האישי של הנאשם שמתעד את הליכי גיוסו בלשכת הגיוס. כך, הוגשו פלטים ממשרד הפנים [ת/5], כך גם הוגש מסמך שכותרתו "התחייבות לשירות קבע בצבא הגנה לישראל" מיום 3 ביוני 2001, עליו חתומים הנאשם והוריו, במסגרת הצטרפותו למסלול שוחרות טרם גיוסו [ת/7]. כמו כן, הוגש "צו התייצבות" אשר קורא את הנאשם להתייצב בלשכת הגיוס באר-שבע, לצו ראשון, ביום 3 ביולי 2003 [ת/6]. ההגנה הגישה ראיון צד"כ עם הנאשם בלשכת הגיוס מאותו היום [ס/1]. בנוסף, הוגשו מסמכים מהם עלה כי הנאשם הגיש ביום 5 בספטמבר 2004 בקשה, כמיועד לשירות ביטחון, לשם קבלת סיוע בשכר ודיור במהלך השירות הצבאי. בבקשתו, כתב הנאשם "... היני רוצה לתרום את עצמי לצבא בזמן השירות במקצוע שרכשתי בבית הספר טכנאי אלק' בטכני בבאר שבע ולשרת בנאמנה בחיל האויר, בתקוה שהצבא יעזור לי ויתמוך בי בזמן השרות" [ת/8], לבקשה זו צורף מסמך ויתור על סודיות שנחתם על ידי הנאשם [ת/9]. ביום הגשת הבקשה נכח הנאשם בלשכת הגיוס ונערך עמו סיכום ראיון, שאף הוא הוגש לעיוננו [ת/10]. כן הוגשה בקשת הנאשם מיום 10 בנובמבר 2004, לביטול בקשותיו הקודמות לסיוע [ת/11]. מעבר לכך, הוגש גם תדפיסו האישי של הנאשם [ת/4].

6.       במסגרת פרשת התביעה העידו גובי אמרות הנאשם, ודרכם הוגשו האמרות. האמרה הראשונה [ת/1] נגבתה מהנאשם ביום 28 ביוני 2012, על ידי סג"ם אלעד חנינה, ובה הוצג לנאשם החשד לביצוע עבירה של היעדר מהשירות שלא ברשות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, וזאת מיום 26 ינואר 2005 ועד ליום 28 יוני 2012. הנאשם הודה בחשד שיוחס לו ולשאלה מדוע ביצע את העבירה השיב: "מגיל 15 אני יתום, למדתי בטכני בבאר שבע, לאחר מכן עשיתי קורס בחצרים ואמרו לי בסוף הקורס שישלחו לי זימון לגיוס, מאז אף אחד לא דיבר איתי על גיוס, לא התקשרו או שלחו דואר, הייתי נע בין הדרום, למרכז, לישיבה ואין לי כתובת עד היום. בנוסף אני מתמודד עם החיים לבד מגיל 15, שכר דירה, חובות, גר אצל חברים וחברה ובישיבות ניסיתי להתחזק בדת". יצוין כי האמרה נגבתה תחת השם ד.מ. והנאשם נשאל לסיבה בה הוא מופיע במערכות בשם מ.ת. והשיב: "לפני שנה שיניתי את השם במשרד הפנים. זה השם האמיתי שלי כשנולדתי ושינו לי אותו שהייתי קטן ולכן שניתי שוב".

7.       גובה האמרה, סג"ם אלעד חנינה, העיד בפנינו, כאמור, ותיאר את נסיבות גביית האמרה של הנאשם, אותה גבה עת שימש כקצין תורן ביחידתו, כחלק מתפקידו. העד תיאר את הסברת החשד והזכויות וכן את רישום תוכן האמרה על ידו, לאחר בירור הפרטים הראשוניים. מעבר לשאלות הנוגעות לעמדת הנאשם באשר לחשד שנעדר מהשירות, סיבת היעדרותו, ומעשיו בזמן ההיעדרות, נשאל הנאשם במקרה פרטני זה באשר לשמו משום שבפקודה ובמחשב הופיעו שמות שונים.

8.       בחקירה הנגדית אישר העד שבמסגרת תפקידו גבה מספר רב של אמרות וכי טופס האמרה הינו "טופס מוכן" בו הוא לא עורך שינויים מלבד המלל. העד נשאל אם הפרטים שמסר לגבי גביית אמרתו של הנאשם הינם פרטים שזכורים לו מהחקירה הספציפית שלו או שמא מדובר בנוהג כללי לפיו הוא פועל, והעד מסר כי החקירה של הנאשם זכורה לו, "לא... ספציפית הסיפור שלו..." וכי הנאשם זכור לו "... אבל לא במליון אחוז". כך או כך, לגבי השאלה האמורה מסר העד כי הוא גובה אמרות בדרך שתיאר, לפי סדר הדברים וכי אין מקום לחרוג מסדר זה. העד נשאל האם זכור לו שהתנהל בינו לבין הנאשם שיח טרם "סימון" תשובתו לחשד, והעד השיב בשלילה והוסיף כי הקריא לו את הדברים ורק לאחר ששאל אותו אם הוא מודה, נוצר השיח. העד נשאל בחקירתו הנגדית לגבי תשובות אפשריות של נחקר בפניו, כשהראשונה היא "... אני מודה שלא הייתי בצבא, לא לבשתי מדים בין התאריכים..." והשנייה היא "... אני מודה שביצעתי השתמטות מגיוס בין התאריכים הללו", והעד מסר כי בתשובה השנייה מדובר בהודאה בעבירה ואילו בראשונה לא מדובר בהודאה בעבירה אלא אמירה של הנחקר שלפיה "לא הגיע לצבא לא לבש מדים פיזית". העד נשאל אם במקרה כגון זה, בו קיים אישור לרכיב העובדתי בלבד, מבקש הוא לברר את קיום יסודות העבירה הפלילית והעד השיב: "אני בסך הכל גובה את האמרה הראשונית שלו שהוא מגיע, לא תפקידי לשפוט אותו, אני רושם את כל הדברים הראשונים שהוא אומר, לא כל אחד ואחד אכנס לתיק שלו ואחפור שם" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 5-9), כשקודם לכן מסר כי השאלה שמוצגת לנחקר הינה אם ביצע את העבירה המצוינת במסגרת החשד. לשאלת בית הדין אם נחקר טוען שלא היה בצבא בזמן המיוחס במסגרת החשד, האם אז יסומנו דבריו כהודאה, השיב העד בחיוב. באשר לשאלה האם ניתנה לנאשם הזכות להיוועץ בעורך-דין, השיב העד בחיוב והוסיף שכאשר נחקר מבקש להיוועץ ניתנת לו האפשרות דרך מספרי טלפון שמוחזקים במעצר. יחד עם זאת, מסר העד כי אינו מציג לנחקר רשימת סנגורים מעודכנת עם הצגת הזכות להיוועצות.

9.       אמרת הנאשם מיום 4/07/2012 [ת/2], נגבתה על ידי סג"ם ערן לילוף ובראשיתה הוצג לו החשד לביצוע עבירת עריקה בגין היעדרות מן השירות שלא ברשות מיום 26/01/2005 ועד ליום 27/06/2012, מתוך כוונה שלא לחזור לצבא. הנאשם, לאחר שמסר כי הבין את החשד ואת זכויותיו, ציין כי עלה לארץ בשנת 1990 ולמד בבתי ספר שונים בערים ירוחם ובאר-שבע, ובכלל זה בבית הספר הטכני בבאר-שבע שלאחריו היה אמור להתגייס לחיל-האוויר. בנוסף, ציין כי ערך ביקור או קורס במחנה "חצרים". הנאשם נשאל היכן התגורר בשנת 2003 ומסר שהתגורר בירוחם אולם לאחר פטירת אמו, מכרו את הדירה, ומכיוון שלא היה בקשר עם אביו התחיל לישון אצל חברים וקרובי משפחה עד שחזר בתשובה ועבר לגור בישיבה ששמה "כף חיים". הנאשם אישר כי ידע על קיומו של גיוס חובה לצה"ל כאשר היה בבית הספר הטכני (עמ' 1 שורות 38-39) וכשנשאל לגבי קבלת זימונים מהצבא השיב במילים: "איזה זימונים?" (עמ' 2 שורות 12-13) והוסיף לאחר מכן: "מעולם לא קיבלתי שום צו, לא ראיתי שום מכתב להגיע לבקו"ם" (עמ' 2 שורה 15). כשהוצג לנאשם צו התייצבות וצווי גיוס, מסר שלא זכור לו שראה אותם. בהמשך מסר לגבי צו ההתייצבות שהוצג לו: "... יכול להיות שכן ראיתי, מכיוון שהתאריך ששלחו אותו (שנת 2003) אני עוד הייתי גר בבית עם אבא בירוחם ברחוב "נרות הדר", מספר 62, דירה מספר 2" (עמ' 2 שורות 31-34). הנאשם נשאל מדוע לא התייצב לפי צו זה והשיב שהוא אמר כי אינו בטוח שראה את הצו, ובהמשך הוסיף: "אני לא זוכר, אני לא יודע עברו 9 שנים!!" (עמ' 2 שורות 35-39).

הנאשם אישר כי ידע שיש חובת גיוס לצה"ל (עמ' 3 שורות 3-4) וכשנשאל מדוע לא יצר קשר עם לשכת הגיוס בהנחה שלא ראה את הצווים שנשלחו אליו, השיב: "אני ראיתי את כל החברים שלי מתגייסים ולא הבנתי למה אני לא מתגייס. יצרתי קשר פעם אחת זכור לי עם מישהו (לשכת גיוס או משהו אחר, גוף כלשהו מהצבא) ושאלתי אותם מה לגבי הגיוס שלי והם לא הביאו לי תשובה ברורה ואמרו שישלחו לי צו גיוס - אני לא זוכר בדיוק אם זה מה שהם אמרו לי, אבל בשורה תחתונה הם אמרו לי שיעדכנו אותי בהמשך" (עמ' 3 שורות 6-11). הנאשם נשאל אם היה בלשכת הגיוס והשיב: "הייתה פעם אחת שהלכתי ללשכת הגיוס בבאר-שבע אחרי שסיימתי את הלימודים שלי, אחרי הבגרויות, בגיל 18, וחיכיתי שם ובסוף חזרתי הביתה ללא מענה, אמרו לי "תמתין", אבל בסוף יצאתי משם בלי תשובה ברורה מה קרה איתי. אף אחד לא אמר לי תאריך ומקום לאן להגיע" (עמ' 3 שורות 14-16). הנאשם נשאל האם הוא רוצה להתגייס היום והשיב: "תלוי בהרבה דברים, אני רוצה להתחתן קודם ולבנות בית וזה לא הכי מסתדר עם הצבא כי אתה צריך להיות עם האישה ועם הילדים, אני לא אומר חד משמעית "לא" או "כן". קודם אסיים את הכליאה שלי ואז אחשוב על זה" (עמ' 3 שורות 17-21). כשנשאל האם רצה להתגייס כשהיה בן 18 שנים השיב בחיוב "... כמו כל החברים" (עמ' 3 שורה 23), וכשנשאל מדוע לא בירר השיב: "ביררתי, יום-יומיים-שלוש-שבוע, וזהו, כמה אפשר. אחרי זה עברתי לישיבה והתחלתי ללמוד שם וסמכתי על הישיבה שתטפל לי על העניין של הצבא" (עמ' 3 שורות 23-27). לדבריו, במהלך לימודיו בישיבה נשלחו טפסים על כך שהוא תלמיד בישיבה ולא התקבלה תשובה מהצבא. כמו כן, לא ביקש לברר מה עלה בעניין זה וכי אם הייתה תשובה הדבר היה נמסר לו. כשנשאל שוב מדוע לא פעל בעצמו בנוגע לגיוס שלו השיב: "הוא אחראי על זה, זה היה הפקס שלו, סומכים על הבן-אדם שיעשה את הדברים הללו" (עמ' 4 שורות 4-5). לדבריו, לא ידע, בחלוף מספר שנים מסיום בית הספר, שהוא משתמט ולשאלה הכיצד זה שמעולם לא התגייס לצבא השיב: "אדם לפעמים מסיח דעת, יש עוד דברים בחיים. נכון שהצבא חשוב אך יש עוד דברים בחיים. בהתחלה רציתי לדעת מה קורה עם הצבא, אבל לא ידעתי מה קורה..." (עמ' 4 שורות 13-14). הנאשם נשאל מה עשה בתקופה שהיה משתמט מהצבא והשיב שלמד תורה בישיבה ועבד בעבודות מזדמנות. הנאשם נשאל, שוב, מה עשה בעצמו בשביל להתגייס והשיב: "בשנה הראשונה אחרי סיום בית הספר רציתי מאוד להתגייס, אבל לא היה מענה כי אף אחד לא אמר לי מתי לבוא. אני לא יודע אם ראיתי צווי הגיוס. פרט לכך שלא עשיתי מעבר לדברים אלו. אף פעם לא יצרו איתי קשר בטלפון!.." (עמ' 4 שורות 20-22). לנאשם הוצג תיעוד, לכאורה, של שיחת טלפון שנערכה עמו מלשכת הגיוס והוא מסר כי הדבר אינו זכור לו וכי על פי הפרטים אף אינו הגיוני. יובהר, כי תיעוד זה לא הוגש לעיוננו כראיה מטעם התביעה הצבאית במסגרת פרשתה. לבסוף כשנשאל האם הוא מתחרט שלא התגייס השיב: "אני יכול להגיד לך שכן, יכול להגיד לך שלא", ומיד לאחר מכן: "... הייתה תקופה שראיתי את כולם מגויסים אחרי הבית-ספר ושאלתי את עצמי למה אני לא מתגייס, אחרי זה עוברים השנים ואתה כבר לא שם לב איך השנים עוברים ואפילו שתמיד הייתה המחשבה הזו של הגיוס... לא התגייסתי..." (עמ' 5 שורות 4-7).

10.   מטעם התביעה הוגש גם מזכר, שנערך על ידי סג"ם ערן לילוף [ת/3], שמתעד את הליך גביית האמרה הנ"ל, וממנו עולה, בין היתר, כי הנאשם "... היה רגוע במהלך גביית האמרה, לא נראה לחוץ, או מפוחד מעצם השאלות שנשאלו. מה שכן המשיך לומר ללא הפסקה כי השאלות שאני שואל מכוונות לאירועים שאירעו לפני מספר רב של שנים ולכן איננו זוכר". כן עולה מהמזכר שלנאשם הוסברו זכויותיו באורח מפורט ושלא היו אירועים חריגים.

11.   גובה האמרה השנייה של הנאשם, סג"ם ערן לילוף, העיד בפנינו, ומסר שתפקידו כיום הינו ממלא מקום קצין ניהול כלואים בבס"כ X, אם כי מאחר ובעברו שימש כחוקר מצ"ח, נתבקש על ידי "פרקליטות עריקים" לגבות אמרה מהנאשם. העד מסר פרטים אודות הליך גביית האמרה ובכלל אלו הסברת הזכויות לנחקר.

12.   בחקירה הנגדית, נשאל תחילה העד לגבי תפקידו ומסר כי שימש כחוקר במצ"ח לתקופה של שנה וכי סיים תפקיד זה בחודש אפריל 2011, אולם חלק מתפקידו הנוכחי, בתור "קצין בכלא", זה לגבות "אמרות נאשם", כך לדבריו. העד הוסיף כי גביית האמרה התבצעה לבקשת הפרקליטות ולא מצ"ח, כשבהמשך מסר כי נתבקש לשאול שאלות מסוימות שהיו חסרות להם, ותיאר את הליך גביית האמרה. עוד מסר העד כי הציג לנאשם במהלך האמרה את כלל המסמכים שהועברו אליו קודם לכן. העד אישר כי הייתה זו האמרה הראשונה בה חקר חשוד בביצוע עבירה לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי שהינה, לדבריו, "היעדר מהשירות תוך כוונה שלא לחזור". העד נשאל אם הציג לנאשם שאלה באשר לכוונה שלא לחזור לשירות והשיב בשלילה, אם כי ציין כי רוב השאלות ששאל מתייחסות לעניין זה. לדבריו, אין מדובר בטעות מצדו. לאחר מכן, הוצגו לעד מספר שאלות בנוגע למסמכים שהיו בתיק האישי של הנאשם, כך נדמה, ולא עמדו לעיונו וכן בנוגע לטענות שהעלה הנאשם ולא נבדקו על ידו. בעניין האחרון מסר העד כי: "התפקיד שלי בצבא הוא לא חוקר, אני קצין ניהול כלואים בכלא X. לא ניהלתי תיק חקירה על הנאשם, מה שעשיתי זה להעלות את דבריו על הנייר ולהעביר את דבריו אל הפרקליטות להמשך טיפולם, לא היה לי יחס אישי או המשך טיפול בכל עניינו של הנאשם פרט לגביית האמרה. כך שגם אם היה מישהו שהייתי אמור להמשיך ולחקור לא היה זה מתפקידי" (עמ' 11 שורות 32-35). בהמשך החקירה הנגדית הוצגו לעד שאלות לגבי זכות ההיוועצות והסברתה לנאשם.

ראיות ההגנה במשפט

13.   הנאשם העיד בפתח פרשת ההגנה. בחקירתו הראשית, סיפר הנאשם על ההליכים שעבר בלשכת הגיוס בשנים בהן עמד בקשר עם הלשכה, ובאשר ליחסו לשירות הצבאי באותה עת ציין: "למדתי מגמה אלקטרונית שרציתי לשרת אותה בצבא, למדתי אותה שלוש שנים עם תעודה ואמרתי למראיינות שאם לא זה, אז אני מוכן לתרום ביחידה מובחרת קרבית" (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 24-25). הסנגור הציג בפני הנאשם סיכום ריאיון שהוצא מתוך התיק האישי [ס/1] והנאשם אישר את תוכנו, כשבמסמך זה קיים אישור לדברי הנאשם בדבר המוטיבציה שגילה לשירות בצה"ל. הנאשם ציין כי זה היה "הקשר האחרון" שלו עם לשכת הגיוס וכי סבר שלאחר מכן יזומן או יישלח אליו צו גיוס והוסיף: "בתחילה המתנתי, אחרי כל הבדיקות הרפואיות כל המבחנים, למדתי במסגרת ישיבתית והמתנתי לזימון מהצבא... למדתי בישיבה חזרתי בתשובה". הנאשם טען כי החל את לימודיו בישיבה בשנת 2004-2005 וזאת עד למעצרו ממש. הנאשם נשאל מה הייתה עמדתו כלפי השירות הצבאי בזמן שהותו בישיבה וענה: "כל הזמן הזה חשבתי לשרת" וכנשאל מה עשה בנדון השיב: "לפני כשנה וקצת, דיברתי עם קצינה בצה"ל שהכרתי ושאלתי אותה מה קורה בנושא הזימון שלי לצבא, למה עד היום אני לא מוצא את עצמי שם בצבא, אמרתי לה שאני מוכן לתרום את עצמי למדינה בענף הרבנות של הצבא ואם לא כל ענף אחר של צבא" (עמ' 18  לפרוטוקול שורות 17-23). הנאשם מסר פרטים לגבי אותה קצינה בתשובה לשאלות הסניגור. כשנשאל הנאשם אילו עוד פעולות ביצע במהלך השנים, השיב: "דיברתי עם בני המשפחה, זה מה שזכור לי" (עמ' 18  לפרוטוקול שורות 33).  בסיום חקירתו הראשית נשאל מה עמדתו היום לגבי שירות בצבא ובתשובה אמר: "כבוד השופטים, ילד בן 16 מבלה בחוף הים או במסיבה או במועדון, אני מגיל 16 עליתי על מדים ורציתי לשרת את המדינה, למדתי בבית ספר צבאי, זה הייתה בחירה שלי ללכת לבית הספר הזה, עם משמעת צבאית, עבודות רס"ר, מדים, וכו' ועד היום אני מוכן לשרת את המדינה" (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 35-37).

14.   בחקירתו הנגדית, נשאל תחילה הנאשם על התייצבותו בלשכת הגיוס, עוד בשנת 2003, וענה כי יתכן והדבר היה דרך בית הספר בו למד שהינו בית ספר צבאי. התובע הציג בפני הנאשם מסמך צו התייצבות הקורא לו ליום 03/07/03 והנאשם אישר את קבלתו אם כי עמד על כך שלא קיבל מעולם צו הקורא לו לגיוס ממש, להבדיל מהתייצבות בלשכה. הנאשם אישר שלמד במסלול שוחרות ואף התחייב לשירות קבע, ואישר מסמכים שונים הנוגעים להליכי גיוסו, לרבות בקשה מטעמו לקבלת סיוע במהלך השירות הצבאי משנת 2004 וכן ריאיון שנערך עמו בחודש ספטמבר 2004 בלשכת הגיוס. התובע ביקש לברר עם הנאשם האם בקשתו זו הוגשה משום שנקבע עבורו מועד גיוס בחודש פברואר 2005, והנאשם ציין כי אמנם ידע שעליו להתגייס אולם מעולם לא ידע מהו תאריך גיוסו (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 11-16), והוסיף בהמשך: "... מעולם לא היה ידוע לי תאריך גיוס, מה שביקשתי ת"ש זה היה באותה תקופה שהייתי צריך את הת"ש בגלל הבעיה בבית, הבעיה כלכלית, ידעתי שאי פעם אשרת בצבא והרגשתי צורך לבקש" (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 26-28). לשאלת התובע בנוגע לכוונת הגיוס השיב: "הייתה לי מטרה לשרת, הייתה לי מטרה להתגייס לצבא ולכן הגשתי את הבקשה" (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 7). התובע תהה הכיצד מסר הנאשם קודם לכן שהקשר האחרון שלו עם לשכת הגיוס היה בשנת 2003 כאשר מטעמו הוגשה בקשה בסוף שנת 2004 והנאשם אמר: "אני זוכר בדיוק, היו לי ראיונות, פסיכוטכני, בדיקות רפואיות, ביקשתי ת"ש, חזרתי מהתש והלאה היה סימן שאלה, לא יודע מה קורה איתי" ולגבי דבריו בעדות הראשית ציין כי יכול להיות שהתבלבל ולא הבין נכון (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 33-38). הנאשם נשאל אם נערכה עמו שיחת טלפון מלשכת הגיוס על ידי חיילת בשם ג'וזפין לגבי אי התייצבותו לגיוס והנאשם שלל אפשרות זו.

15.   הנאשם מסר כי ידוע לו שלשורות צה"ל מתגייסים בגילאים 18-19 ובתשובה לשאלה אם ידע שהוא צריך להתגייס לצבא השיב: "ידעתי שזמן כלשהו אני אצטרך להתגייס, לא ידעתי מתי" "... מתי שיזמנו אותי" (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 9-12). הנאשם מסר כי לא ידע שמוטלת עליו אחריות לקום ולברר וסבר כי עניין גיוסו נקבע על ידי הצבא. הנאשם השיב בחיוב לשאלת התובע שבזמן שהותו בישיבה הבין שהוא מבצע עבירה, אולם מיד לאחר מכן חזר על דבריו הקודמים ולפיהם: "אני מחכה לכם, שתגידו לי מתי לבוא לטירונות ולבקום. אני ממתין לבוא לטירונות ולבקום. לא ידעתי שהמחויבות עלי, לא ידעתי שאני זה שצריך לבוא, עליכם מוטל לעשות את זה, על הצבא מוטלת החובה לשים אותי בשיבוץ כזה, טירונות כזו, עבודה במקום כזה, לא ידעתי שאני זה שצריך ליזום את הדברים האלה" (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 16-19) ובהמשך: "לא היה שום מכתב, אם היה מכתב, הייתי בא, אם היו אומרים לי שמע אתה צריך להגיע לכזה דבר, הייתי מגיע באותו רגע בשמחה. אם היו אומרים לי שמע אתה צריך להגיע למקום כזה וכזה הייתי בא, הבעיה שלא ידעתי שאני צריך ליזום ולשאת את האחריות הזו" (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 22-24). דברים דומים אמר הנאשם בתשובה לשאלה מדוע לא פנה למרות חלוף השנים כשבעבר ידע ליצור קשר עם לשכת הגיוס. בעניין זה אף אמר האשם כי סבר שמאחר והישיבה בה למד הינה מוכרת ואף ממומנת על ידי משרד הדתות, ניתן לקרוא לו לשירות דרך הישיבה.  הנאשם נשאל מה חשב לעשות בצבא והשיב שרצה לעסוק במקצוע שקשור לדת, "מקצועות דת שצריכים לעזור בצבא, גם בכלא אתה יכול לשאול את המבס, אתה יכול לשאול את רב הכלא, שאני מאוד עוזר בכל מה שקשור לדת, כל מה שקשור לתפילות, להושענה רבה, לחודש אלול, תורה ועוד, מפקד הכלא אפילו ראה אותי בתור אחד שעוזר לרב מקרוב והייתי כשליח של המ"פ, מפקד הכלא והרב של הכלא וראו אותי שאני בשמחה בונה סוכה, ומתנדב באופן נדיב בכל נושאי הדת בכלא, אם זה קריאת ספר תורה, כל התפילות, משגיח כשרות במטבח, מפקח על האוכל, במטבח, תורם כל מה שלמדתי בישיבה, תורם שם בכלא, והיה לי כוונה לתרום את זה גם בצבא" (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 6-13). הנאשם הוסיף ואמר שלמד השגחת כשרות "... במטרה שאם יקראו לי בצבא לענף שנקרא משגיח כשרות שאני אוכל לתמוך בענף הזה..." (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 3-4). לשאלת התובע, אישר הנאשם שדיבר עם הרב ועם חברים בישיבה לגבי אפשרות להתגייס לצבא, ומסר את שמות האנשים שזכורים לו בהקשר זה. הנאשם נשאל מספר שאלות לגבי פנייתו לאותה קצינה עליה דיבר בחקירתו הראשית, ולגבי כך שלא בדק מה עלה כתוצאה מפנייתו אליה ולא מסר דבר אודותיה בחקירתו.